טוב, זה היה הרי ברור שאחרי שהחלטתי לכתוב לפחות 1,000 מילים ביום, אכשל כבר לאחר יום מוצלח אחד. אתמול הצלחתי לכתוב רק כ-650. הישג מרשים, כשלעצמו, אבל מעצבן לאור האופן בו היקום כאילו נלחם בי. התחלתי את היום דווקא טוב, אבל אז לא משנה כמה ניסיתי, הנסיבות השונות של היום גרמו לי להפסיק את הכתיבה ומנעו ממני לשוב אליה. זה היה מאוד מתסכל, עד לרגע שבו החלטתי פשוט להפסיק!
המרדף אחרי היעד מילא אותי במתח ובעצבים ואלה איימו להרוס לי יום ראוי לחלוטין ושימושי מכל בחינה אחרת.
אמנם לא הצלחתי לעמוד ביעד של ה-1,000 מילה, אבל הגעתי די קרוב, ועשיתי כמיטב יכולתי בשביל לחזור אל הכתיבה. זה לא עבד. כיוון שאני יודע שעשיתי את המקסימום שלי, החלטתי שאין לי במה להתבייש. בקיצור החלטתי לחזור לפרופורציות. אין לי כוונה לתת לתסכול לגלוש אל הימים הבאים, ואם החלטתי להציג את אתגר הכתיבה שלי לעין כול, עליי להיות מוכן להציג בכנות גם את הרגעים שבהם פחות הולך לי.