האתגר הזה, עבורי, הוא יותר מאשר אתגר של כתיבה. זהו אתגר שבמהלכו אני בוחן דרכים שונות, מנהגים שונים של כתיבה, כדי למצוא לעצמי את הדרך הטובה ביותר להכניס את הכתיבה לחיי, לא רק במשך 100 יום, אלא גם במשך כל הימים שיבואו אחרי. חזרתי לכתוב ואני לא רוצה לעזוב.
כחלק מהתהליך הזה של הזמנת הכתיבה אל תוך חיי, אני לא רק כותב יותר, אלא גם קורא יותר, ומאפשר לכתיבה להקיף אותי – לא בצורה כפייתית וקיצונית, כי יש לי משפחה ואנשים שאני אוהב ותחומי אחריות שאני לא יכול ולא רוצה להזניח. אבל כן כמו שתחביב של אדם נוכח מאוד בחייו, אם זה ספורט, חדשות, סדרות אהובות וכיו"ב. כאילו, אם א/נשים יכולים לראות את האח הגדול ולדבר על התכנית כל יום במשך חודשים, למה שאני לא אוכל לעשות דבר דומה לגבי כתיבה?
הספר שאני קורא בזמן האחרון לגבי כתיבה, הוא "על הכתיבה" של סטיבן קינג. בספר, קינג מציע למי שרוצים להתחיל לכתוב ברצינות, לבחור יעד מאתגר אך ריאלי של מספר מילים ליום ולעמוד בו, ויהי מה. למתחילים הוא מציע 1,000 מילה ומוסיף בנדיבות גם יום חופש שבועי. מאז התחלתי את האתגר הזה, התפוקה שלי לא הייתה יציבה בלשון המעטה. לכן, נראה לי שהצעד הבא באתגר יהיה לאמץ את ההמלצה של קינג. 1,000 מילה ביום. בלי בולשיט! לא לקחתי את האתגר הזה עד לכאן כדי לרמות עכשיו. ולגבי יום החופש השבועי – תודה, אבל לא תודה. זהו אתגר "100 ימים של כתיבה", ימי חופש לא מוזכרים בכותרת הזאת.
אעדכן אתכם איך הולך. אחלו לי בהצלחה, אם מתחשק לכם/ן.